קרן קימת לישראל נ' ע י זבון המנוח ג'מיל חוסיין צאלח חטיב ז"ל ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה, שהוגשה על ידי עיזבון המנוח ג'מין חוסיין צאלח חטיב ז"ל ואח' (להלן: "המבקשים"), לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 01/01/12, בו התקבלה תביעת קרן קיימת לישראל (להלן: "המשיבה") ונקבע, כי היא הבעלים של מקרקעין בכפר ברטעה, בשטח של 34,168 מ"ר והידועים כחלקה 7 בגוש 20367, וכי הינה זכאית אף להירשם כבעלים של מלוא החלקים בחלקה.

המבקשים מציינים, כי הוגש על ידם ערעור לבית המשפט העליון, וזה צורף לבקשתם כנספח א'.

המבקשים טוענים, כי יש להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, לאור סיכויי הערעור, ומאחר ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים.

לטענתם, ככל שלא תינתן החלטה לעיכוב ביצוע פסק הדין, עשויים להיגרם למבקשים נזקים בלתי הפיכים, שכן המשיבה אינה מנועה מלפעול למכירה ו/או להעברה ו/או למתן זכות אחרת כלשהי לצד ג' בחלקה. לפיכך, וככל והמבקשים יזכו בערעור ופסק הדין יבוטל, יהיה זה בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו.

2.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, עצם הגשת ערעור אינה מונעת בעד הזוכה לממש את פסק הדין או לפעול על פיו, והמבקשים לא עמדו בתנאים החריגים המזכים בעיכוב ביצוע של פסק דין.

המשיבה מציינת, כי סיכויי הצלחתם של המבקשים בערעור מועטים מאוד, והמבקשים אף לא הניחו כל תשתית ראייתית לטענה, כי יהיה זה קשה או בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו, אם יזכו בערעורם.

3.בתשובה שהגישו המבקשים נטען, כי המשיבה לא הצביעה על נימוק כלשהו, כי ייגרם לה נזק ככל שיעוכב פסק הדין, ושעה שהמשיבה אף מודה בתגובתה, כי דרשה את הבעלות בחלקה לראשונה בשנת 2008, וכאשר מזה כ-50 שנה מחזיקים המבקשים בחלקה.

המבקשים מוסיפים ומציינים, כי המשיבה עשויה לפעול להקניית זכויות לצדדים שלישיים בחלקה, בטרם יוכרע הערעור, ובסופו של יום ביצוע פסק דין בערעור יסוכל.

כן טוענים המבקשים, כי הינם מעבדים את החלקה והפסקת העיבוד תגרום לנזק בלתי הפיך.

המבקשים הוסיפו וציינו, כי למשיבה קיים צו מניעה על החלקה, כך שהמבקשים לא יכולים לבצע כל דיספוזיציה בחלקה, ולכן לא ייגרם למשיבה כל נזק מעיכוב ביצוע פסק הדין.

4.בהתאם לתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וההלכה הפסוקה, בית משפט אינו נוהג ככלל לעכב את ביצוע פסק דינו.

עם זאת, כאשר מובאת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, על בית משפט לבחון שני שיקולים עיקריים: האחד סיכויי הצלחת הערעור, והשני מאזן הנוחות, דהיינו מה הנזק שייגרם למבקש את עיכוב הביצוע אם לא יעוכב פסק הדין, לעומת הנזק שעשוי להיגרם למשיבה אם ביצוע פסק הדין יעוכב.

ראה: ע"א 7094/10, רותם צורן נ' ניתאי שפירא (פרסום נבו), 01/12/10.

ההכרעה בשאלת עיכובו של פסק דין מורכבת מאיזון ושקלול בין שני הגורמים-סיכויי הערעור ומאזן הנוחות.

ראה: ע"א 7688/06, גולדנברג נ. מכבי שירותי בריאות כללית (לא פורסם), 25/09/06; רע"א 8317/06, טהוליאן נ. ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ (לא פורסם), 21/01/07.

עוד אציין, כי סיכויי הערעור והנזק הצפוי הינה שיקולים התלויים זה בזה ומושפעים זה מזה.

ראה: עע"מ 9177/01, אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל אביב, פ"ד נו(2) 163, 167:

"בשלב הראשון שוקל בית המשפט את סיכויי הערעור; אם הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שפסק הדין שעליו הוגש הערעור יבוטל או אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס בין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי הדין אם יעוכב הביצוע. אולם, אם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני, והוא שיכריע".

ראה גם: ע"א 4079/02, חלואני נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה, תק-על 2002(2), 1022.